קטגוריה: תהליך

כהרגלי דמיינתי לי מציאויות, לובשת ופושטת אפשרויות, כל מחשבותי מתכוננות זה מכבר לתקופה הזו שתבוא. עוד טרם נדרשתי להם כבר מיפיתי את כל הפתרונות והחלופות, מנסה לכמת מלאכה, אהבה וגעגוע. כנראה שהייתי כל כך מוכנה שהיתה דרושה איזו סופה לטרוף … להמשיך לקרוא ←

העתידן המפורסם מתריע שקצב השינויים הולך וגובר. משיג את האבולוציה. אני תמיד היה לי קשה להסתגל לשינויים. כמו ברבאבא נמתחת מעל תצורות חדשות נוצרת מחדש בשניה ואז משקיעה שעות ושבועות לארגן מחדש מבפנים את הצלעות, הריאות, לחבר את הנתיבים ללב … להמשיך לקרוא ←

מילה נאמרת ומנגנון ההדהוד הפנימי שלי מעמיק עד כי איני מוצאת מילים לא פנימיות לענות על שאלה פשוטה. נמצאת בחדר מול דף עליו הדפיסו כִּי-הִנֵּה הַסְּתָו, עָבָר; הַגֶּשֶׁם, חָלַף הָלַךְ לוֹ. הַנִּצָּנִים נִרְאוּ בָאָרֶץ, עֵת הַזָּמִיר הִגִּיעַ; וְקוֹל הַתּוֹר, נִשְׁמַע … להמשיך לקרוא ←

אני אוהבת את פורים. על מגילתו, אוזניו, רעשנותו ובעיקר רוח השטות המתכסה יצירתיות נפלאה. והכי-הכי? כי למרות שכמעט כל שנה יורד בו גשם, מיד אחריו מתפרץ האביב… חג שמייח! אֳנִיָּה לְבָנָה קְרֵבָה וּבָאָה: הָאָבִיב שוּב אֵינוֹ רָחוֹק (אונו רינקה, מיפנית: … להמשיך לקרוא ←

עדיין בקטגוריית תהליך. בין הדברים שכבר התחילו לקרות, להתחלות שמסתיימות והסיומים שמחכים שאתחיל אותם, עולמי לובש צורה. הימים עוד מלאים, ההתרחשויות תכופות וקו דק מסתמן בין חיוּת לסחרור. על הקו הדק הזה אני מתאמנת בלנשום לרווחה, מודדת בסקרנות את צורתו-צורתי … להמשיך לקרוא ←

אחרי שהתרגלנו לשבועות מקוצרים וסופי שבוע מורחבים, התמתח לו השבוע האחרון למלוא אורכו, משאיר אותי מלאת פליאה מול כל יום בו הוא עוד נמשך. מהלך הימים, דחוס וממוקד, תורם גם הוא את חלקו להתמתחות האינסופית. כל מה שנותר – במודע … להמשיך לקרוא ←

חופשה קצרה בעיר שהיא כמעט ולפעמים יותר מהבית. שישי דחוס ועמוס כל טוב (וגם קצת פחות טוב), שבת מתמתחת לבוקר ראשון שמניס אותנו הביתה בקול שיפוצים מעבר לקיר. מיום ליום, מזדחלת בגולם שבי, ההבנה: ההשתנות, לא הפרפר, היא המטרה. ורד … להמשיך לקרוא ←