ראש השנה תשפ"א

הכנות לשנה החדשה (2)

הערה | ויסלבה שימבורסקה

הַחַיִים – דֶרֶך יְחִידָה
לַעטוֹת עָלִים,
לַחַטוֹף נְשִימָה עַל חוֹל,
לִנְסוֹק עַל כְּנָפַיִים.

לִהְיוֹת כֶּלֶב
אוֹ לְלַטֵף אֶת פַּרְוָותוֹ הַחַמָה;

לְהַבְחִין בֵּין כְּאֵב
וּבֵין כֹּל מַה שֶאֵינוֹ כְּאֵב;

לְהִיכָּלֵל בָּאֵרוּעִים,
לָלֶכֶת לְאִיבּוּד בַּנוֹפִים,
לְחַפֵּש אֶת הַקְטַנָה בַּטָעוּיוֹת.
הִזְדַמְנוּת יוֹצֵאת דוֹפֶן
לִזְכּוֹר לְרֶגַע
מַה דוּבַּר
כְּשֶכּוּבְּתָה הַמְנוֹרָה;

וְלוּ רַק פַּעַם
לְהִיתָקֵל בְּאֶבֶן,
לְהֵרָטֵב בַּגֶשֶם,
לְאַבֵּד מַפְתְחוֹת בַּדֶשֶא;
לָתוּר בָּאַוִויר אַחַר גֵץ;
וְתָמִיד לֹא לָדַעַת
מַשֶהוּ חָשוּב.

הכנות לשנה החדשה (1)

לא שאני מתכננת משהו, אני פשוט מניחה שיהיו עוד כמה. זו כנראה התחנה ההכרחית הראשונה. כבר ביקרתי בה השנה לא מעט והיא מוכיחה את חסרונה כשאני שוכחת.

אֲנִי שׁוֹמֵר הָעֲדָרִים | פרננדו פסואה

אֲנִי שׁוֹמֵר הָעֲדָרִים.
הַעֲדָרִים הֵם מַחְשְׁבוֹתַי
וּמַחְשְׁבוֹתַי הֵן כֻּלָּן תְּחוּשׁוֹת.
אֲנִי חוֹשֵב עִם עֵינַי ועִם אָזְנַי
עִם יָדַי ועִם כַּפּוֹת-רַגְלַי
וְעִם אַפִּי וְעִם פִּי.

לַחְשׁוֹב פֶּרַח מַשְׁמָע לִרְאוֹתוֹ וְלַהֲרִיחוֹ
וְלֶאֱכוֹל פְּרִי מַשְׁמָע לְהָבִין אֶת מַשְׁמָעוּתוֹ.

מִשׁוּם כָּך בְּיוֹם שֶל שָׁרָב
אֲנִי חָשׁ עַצְבוּת לְהִתְעַנֵּג עָלָיו כָּכָה,
וַאֲנִי מִשְׂתָּרֵעַ מְלא קוֹמָתִי בָּדֶּשֶא
וְעוֹצֵם אֶת עֵינַי הַבּוֹעֲרוֹת,
חָש אֶת כָּל גּוּפִי שָׂרוּעַ בְּתוֹך הַמְּצִיאוּת,
אֲנִי יוֹדֵע אֶת הָאֶמֱת וַאֲנִי מְאֻשָּׂר.

עוד לא בבית

עדיין בין ארגזים ובין כל מיני דברים שכל הזמן ממשיכים לקרות, אבל כשחיפשתי משהו אחר בארגז הלא נכון בצבץ לו ספר שקיבלתי בסוף השנה ומיד נארז וחיכה להצטרף למדף, ובעוד רגע כבר מתחילה עוד שנה ועוד מעט יהיו מדפים ויחולצו גם יתר הספרים. ובינתיים, העולם מסתובב (לרגעים יותר מדי) וילדים ולפעמים מבצבץ שיר.

חִיּוּנִיּוֹת | מיטל נסים
עֲגָלוֹת מְלֻוּוֹת בַּנָּשִׁים בְּגִילִי וּמְדַבְּרוֹת אִתָּן
עַל מַה שֶּׁאֲנִי לֹא מַצְלִיחָה לְדַבֵּר אָחַר הַצָּהֳרַיִם
שׁוּם תַּלְתַּל לֹא פּוֹרֵעַ אֶת הַסֵּדֶר הַנָּכוֹן.

הַצִּפָּרְנַיִם עֲשׂוּיוֹת
בְּכֹל כָּפִיתָ נִכְנָס לְפֶה קָטָן בְּרוֹקוֹלִי בִּמְחִית
כְּשֶׁאֲנִי מִתְנוֹעַעַת מֵעַל רֹאשֵׁךְ עִם הַסְּפָרִים
קוֹרֵאת לָךְ שֶׁיְקְסְפִּיר לִילָדִים
בְּעִבּוּד שֶׁל טַל נָצָן.

בְּלִי חַדּוּת הַמַּגְּבוֹנִים הַנִּשְׁלָפִים
הַמַּעֲדַנִּים לַדֶּרֶךְ,
הַכֹּל מִתְפַּזֵּר לִי
חוּץ מִמַּה שֶׁאֲנִי רוֹצָה לְסַפֵּר לָךְ.

אל תוך הלילה

זה היה שבוע אל תוך הלילה, כל לילה. מלבד אתמול שילדון השכיב אותי לישון יחד איתו וקמתי עוד אחריו רק כעבור 12 שעות. והיום, כלומר, הערב, כלומר, הלילה כבר חזרתי לסורי. מתקשה לסגור את היום, השבוע, מנסה להתמסר לימים הבאים שיהיו של חופש ובקרים מאירים.

צריך שיהיה | גיא פרל

שְׁעַת בֹּקֶר צָרִיךְ שֶׁתִּהְיֶה לָהּ יָדִית
לִפְתֹּחַ. כָּךְ שֶׁשּׁוּב לֹא אֶצְטָרֵךְ לְהַלֵּךְ
עַד הַלַּיְלָה וְיָדִי הַמּוּשֶׁטֶת תְּלוּיָה בָּאֲוִיר.

שְׁעַת לַיְלָה צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה לָהּ מִכְסֶה
לִסְגֹּר וְלִגְמֹר, כָּךְ שֶׁלֹּא יֵעָרְמוּ הַיָּמִים
זֶה עַל גַּבּוֹ שֶׁל זֶה

10 שנים של שיר לשבת

כל מיני הזדמנויות להתבונן לאחור, איפה הייתי, מה עשיתי ומי ומה הפכתי להיות. ויש משהו בעשורים שמתמלאים שעוצר את רובנו להתבוננות, ובטח אל מול הפליאה שכאן. כל המקומות שהייתי בהם בעשר השנים הללו והמקום שהשירים תפסו, והעוצמות שהחיבור לשירה פיתח בלבי, במשפחתי, בעבודתי, בחברויות ובקשרים שלי. חלקם מבוססי שירה. ואהבה שצמחה על גבי שירים. ואי אפשר באמת לבחור שיר להסביר את כל אלו.
אז אחרי לא מעט מחשבה ורעיונות, מתכנסת בצנעה אל התודה הגדולה שיש בהתבוננות הזו, ואל המבוכה הקלה המלווה תמיד בפליאה שהרשומון הזה נוגע ללבבות אחרים, ושארכיון השירה הפרטי כל כך הזה הוא נחלת הכלל. וכמו שעשיתי בלא מעט מהשנים, חוזרת אל נקודת ההתחלה ההיא, בטח כמו רבות מאיתנו, לספר הראשון, שירי רחל. ולשיר שכבר פורסם כאן אי אז כשמלאו לנו מאה שירים*,כי גם אם הרוב המוחלט של המילים כאן אינן שלי, הצריחות והשמחות כולן כן.

סֵפֶר שִׁירַי רחל

צְרִיחוֹת שֶׁצָּרַחְתִּי נוֹאֶשֶׁת, כּוֹאֶבֶת
בִּשְׁעוֹת מְצוּקָה וְאָבְדָן,
הָיוּ לְמַחֲרֹזֶת מִלִּים מְלַבֶּבֶת,
לְסֵפֶר שִׁירַי הַלָּבָן.

נִגְלוּ חֶבְיוֹנוֹת לֹא גִלִּיתִי לְרֵעַ,
נֶחְשַׂף הֶחָתוּם בִּי בְּאֵשׁ,
וְאֶת תּוּגָתוֹ שֶׁל הַלֵּב הַכּוֹרֵעַ
יַד כֹּל בִּמְנוּחָה תְּמַשֵּׁשׁ.

 

ומסורת קטנה נוספת, לצבוט את עצמי ולוודא שלא דמיינתי ולא טעיתי בספירה:
שנה של שיר לשבת
שנתיים של שיר לשבת לא ממש חגגנו, אבל היו פוסטים יפים 🙂
שלוש שנים של שיר לשבת
ארבע שנים של שיר לשבת
חמש שנים של שיר לשבת
שש שנים של שיר לשבת
שבע שנים של שיר לשבת
שמונה שנים של שיר לשבת
תשע שנים של שיר לשבת

* הכרית שבתמונה כבר מזמן אינה ורודה, הדירה התחלפה, הספות רופדו מחדש, ארבעה פמוטים התרחבו מאז, ערימות הספרים התגבהו (וכולם שוב בארגזים), ושמחה לגלות עוד תמונה נשכחת של כלבלב הבית האהוב שכבר מלאו ימיו מזוקן.

נדודים

רק נכנסנו וכבר יצאנו. והחדש הפך לזמני ופתאום הזמני הוא קבוע ובתקופה כזו שהרבה סגורים בבית וכמעט כולם נמצאים דווקא אנחנו משייטים, נודדים, נהנים מתחושת הקלילות שבתלישות והעושר שבמשפחה ובחברים שהם מלוא כל טוב אפשרויות לנוח, להנות, להיאחז בהן. וגם שירים.

נְקֻדּוֹת אֲחִיזָה| יעל קלו מור

עַשִּׂי לָךְ נְקֻדּוֹת אֲחִיזָה
שֶׁתָּמִיד הֵן תִּהְיֶנָה
שֶׁתּוּכְלִי לֶאֱחֹז בָּן
עַד שֹׁךְ סְעָרָה

שֶׁגַּם אִם תֹּאבְדִי
תֵּדְעִי אֵיךְ לַחֲזֹר
תַּעֲשִׂי לָךְ
כְּדֵי לִזְכֹּר
אֶת הַבְּרֵרָה

תַּעֲשִׂי לָךְ נְקֻדּוֹת שֶׁל שֶׁקֶט מְבֹרָךְ
שָׁם יוֹדַעַת דַּרְכֵּךְ לָנוּחַ
שָׁם הַזְּמַן חוֹלֵף מִבְּלִי שֶׁתֵּדְעִי
עַשִּׂי
שָׁם נוֹשֶׁבֶת בָּךְ רוּחַ

כָּךְ תַּעֲשִׂי לָךְ
אֲחִיזוֹת מִבְטָחִים
מֻכָּרוֹת לָךְ עַד שַׁד עַצְמוֹתַיִךְ

חַפְּשִׂי לְלֹא הֶרֶף כָּל מָה שֶׁיָּכוֹל
לְהָשִׁיב עַצְמֵךְ אֵלַיִךְ

עַשִּׂי לָךְ רֹב כָּאֵלֶּה
נַקְּדִי קִירוֹת חַיַּיִךְ
שֶׁתֵּדְעִי לְאָן לָבוֹא

אִם נִשְׁמַטְתְּ מֵעָלַיִךְ

 

על ארגזים

האמת שזה היה יותר פשוט משחשבתי והתרגלנו די מהר. וכמו רבים לפנינו הבנו שאת רוב מה שסגור בחדר ההוא בארגזים אנחנו לא ממש צריכים ביום-יום, ואפילו לא את החדר. ואנחנו ממשיכים להיות עוד קצת לא פה ולא שם, לצוף קצת עד שביתנו ישתפץ ויתארגן. עם 4 גמדים חמודים שמבקשים בעיניים נוצצות לצוף לחיפה ולירושלים ואולי לאילת לכמה ימים. הגמדים אוהבי ההרפתקאות שבכלל קשה להם להירדם במיטות זרות ובסוף ישנו עלינו בערימה שנרגיש בכל מקום כמו בבית. וזה מחזיר לשיר שכבר היה פה אבל אין בלתו לעכשיו.

לאן שנצוף | מיה טבת דיין

בִּתִּי מַנּיִחָה אֶת רֹאשָׁהּ עַל בִּטְניִ

כְּמַאֲזִינָה לְצֶדֶף גָּדוֹל,

שׁוֹמַעַת בִּי רַחַשׁ רוּחוֹת עַתִּיקוֹת

וְקוֹרֵאת רְמָזיִם

לֹא מִזְּמַן יָצְאָה מֵהַבֶּטֶן הַזֹּאת,

נִפְלֶטֶת מִתּוֹךְ הַגַּלִּים.

עַכְשָׁו אֲנִי הַמָּצוֹף הָעֲנָק

וּבִתִּי יְשֵׁנָה עָלַי

אֲניִ הַצָּב, שֶׁעָלָיו מֻנָּח הַיְּקוּם

וְהַיְּקוּם הוּא בִּתִּי.

אֲניִ הַגּוּף הַגָּדוֹל, חֹמֶר וַעֲצָמוֹת

וּבִתִּי נוֹשֵׂאת רִבּוֹא חֲלוֹמוֹת.

מִתַּחְתֵּינוּ וּמִסְּבִיבֵנוּ

אוֹקְיָנוֹס מֵימֵי הָאַהֲבָה

וְאוֹר קָטָן בַּמִּסְדְּרוֹן מִחוּץ לַחֶדֶר

הוּא מִגְדַּלּוֹר

לְאָן שֶׁנָּצוּף שָׁם בַּיִת.

שירים בארגזים

אפשר היה לצפות שבמסגרת האריזות והמיונים אמצא גזירי עיתון עם שירים (שבאמת מצאתי), דפים מצולמים משיעורים, לימוד משותף או איזו חנות משונה עם שירים שרציתי לשמור לי (גם אותם מצאתי) ואת הפתקים הקטנים ההם שהשארת לי פה ושם וכתבתי לך על מעטפת חשבון טלפון שכבר נשאה יותר מדי דברים עליה (מצאנו).
אבל מכל אלו, דווקא שיר אחד שצילמתי פעם מספר ומצאתי באיזה שיטוט ברחבי המחשב מסמל את הסדר שהמעבר הזה עושה בי. מנסה כבר זמן מה למצוא בין כל השערותיי מאיפה ושל מי וצוחקת איתו כל פעם מחדש. מפוכחת מספיק למשוגת האושר ועשירה מספיק באהבה לחוש אותו בכל מקום שבו נהיה ובעיקר מבורכת בא.נשים שאיתנו.

מוסיפה בעקבות התגובות: השיר הוא של אלי אליהו, מתוך הספר "עיר ובהלות". דודו טסה הוציא אלבום שהלחין משירי הספר הזה וחתום יחד עם אלי אליהו על המלים לשיר "יש בינינו בית" שכמו שכותרתו שונה אז גם המילים ובעיקר הנימה והתקווה הנסוכה בהן שונות בתכלית.

(עוד) רגע לפני

למה עוד? כי נדמה לי שכבר היתה פה כותרת כזו. ואם לא ככותרת אז כתוכן. כי זה הרגע הזה שכבר החלטנו וכמעט הגיע הזמן לקיים ושוב הכל התערבב, ואולי, ומה אם, ועכשיו כבר די אחר כך, אבל עוד משתהים, בכל זאת, לפני שממש ממש.

תיכף נתחיל להסיר מהמדפים, ולעטוף בעדינות, תיכף נלקט מהקירות והכל כבר יתחיל להראות אחרת, בינתיים, עוד מסדרים בתוך הארונות, מפנים מהבפנים, מכינים את כל הבפנוכו של הבית והרגשות. רגע לפני.

החלטות | בוריס נובאק
תרגום: טל ניצן

בֵּין שְׁתֵּי מִלִּים
בַּחֲרוּ בַּשְּׁקֵטָה יוֹתֵר.

בֵּין מִלָּה לִשְׁתִיקָה
בַּחֲרוּ לְהַקְשִׁיב.

בֵּין שְׁנֵי סְפָרִים
בַּחֲרוּ בַּמְאֻבָּק יוֹתֵר.

בֵּין אֲדָמָה לְשָׁמַיִם
בַּחֲרוּ בְּצִפּוֹר.

בֵּין שְׁתֵּי חַיּוֹת
בַּחֲרוּ בְּזוֹ הַזְּקוּקָה לָכֶם יוֹתֵר.

בֵּין שְׁנֵי יְלָדִים
בַּחֲרוּ בִּשְׁנֵיהֶם.

בֵּין עָוֶל גָּדוֹל לְקָטָן יוֹתֵר
אַל תִּבְחֲרוּ בְּאַף אֶחָד.

בֵּין תִּקְוָה לְיֵאוּשׁ
בַּחֲרוּ בַּתִּקְוָה:
אוֹתָהּ תִּתְקַשּׁוּ יוֹתֵר לָשֵׂאת.