של ספרי שירה שעדיין אין על המדף (ולרוב גם כשכבר יש), אני מבטלת מיד. משליכה לפח או טומנת בין הדפים. סימן לבאות שעוד יקרע לכדי סימניות לאוצרות שיתגלו בו. פעמים מהססת, נרתעת, מול מחזור שירי פרדה או אובדן אך מניחה אותו על המדף כי גם אלו עוד יגיעו ויידרשו להם מלים. ובינתיים הם תומכים ביתר, אלו המלאים מלים טובות או גם וגם. מאזנים את המשוואה או מעין תעודת ביטוח של התודעה. הכרתי בכם ולכן אינכם צריכים להתקיים. והיסוס שני הוא כשנגלה אוצר והפתק כבר איננו. הקיפול הראשון של פינת דף. מסמן, מטביע, וגם מכניס את הספר הביתה, משאיר אותו כאן. משאיר את הקריאה שלי למי שעוד ידפדפו בו אחרי.
דצמבר אגי משעול
1
כְּשֶׁדֵּצֶמְבֶּר מַגִּיעַ הָפוּךְ
וְיָמָיו פּוֹנִים כְּלַפֵּי מַטָּה
שִכְבִי בַּדֶּשֶׁא
מוּל הַכָּחֹל נֵייבִי מִמֶּנּוּ נוֹלָדִים
הַכּוֹכָבִים
צִפּוֹר
שֶׁהִיא חֹד הַוִּי שֶׁל הַמַּסָּע כֻּלּוֹ
חיֶּבֶת לְהַצְדִּיק אֶת הָאֵמוּן.
2
אֵינֶנִּי יוֹדַעַת לְאָן מַפְלִיגָה
סְפִינַת הַגַּעֲגוּעִים.
הָאֵיבָרִים הַפְּנִימִיִּים, כְּמוֹ עֲבָדִים בְּבִטְנָהּ
חוֹתְרִים, חוֹתְרִים, וְהַזְּמָן
הוּא רוֹפֵא אֱלִיל.
שיר לשבת 